<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — שערים חמישי וששי ושביעי מתוך השער הי"ג</h1>
<h2>דף עה:</h2>
השער החמישי מסירה. השער הששי משיכה. השער השביעי הגבהה. ולכל אחת ואחת אתה מוצא יתרות על חברתה. וענין המסירה היא החפץ שהגיע ליד הלוקח ואע"פ שלא זזו ממקומן אלא שהוגעו לידו כדכתיב ונתנם ה' אלקיך בידך ומתרגמינן וימסרינון וכדאמר לענין הגט עדי מסירה כרתי והכי גרסינן [קידושין כ"ב ע"ב] כיצד במסירה אחזה בטלפה בשערה באוכף שעליה ולשון מסירה מלשון מוסירה הוא כדכתיב [יחזקאל כ'] והבאתי אתכם במסורת הברית. ולשון משיכה הוא חפץ שמושך אדם ממקום למקום דלא מתוקמא משיכה אלא עד שימשוך ממקום למקום וימשיך את החפץ ממקומו כדכתיב התמשוך לויתן בחכה משכני אחריך נרוצה. וזהו היתרון שיש בין משיכה למסירה לפי שבתורת משיכה יש (משיכה) [מסירה] ומוספת עליה המשיכה שצריך שיעקר ממקום למקום כדגר' [קידושין כ"ב ע"ב, ב"ב ע"ה ע"ב] כיצד במשיכה קורא לה והיא באה או שהכישה במקלו ורצתה לפניו כיון שעקרה יד ורגל רבי אחי אומר ואמרי לה רבי אחא לא קנה עד שתהלך מלא קומתה. אבל הגבהה הוא המגביה חפץ מן המקום שמעלהו בידיו מהקרקע כדכתיב גבהו שמים מארץ. ויש להגבהה יתרון על משיכה ומסירה שיש בכלל הגבהה משיכה ומסירה ומוספת עליהם ההגבהה שצריך להגביה מן הקרקע ממש עד שהאויר מפריש בין החפץ ובין הקרקע דאלו משיכה ומסירת החפץ מכל מקום נוגע הוא בקרקע מה שאין כן בהגבהה ויותר חז(ו)ק [מ]כל הקניות זו היא הגבהה לפי שהיא חזקה יותר מכלן. ואלו שלשה שערים שפי' אתה מוצא קנייתם בעבדים בין קטנים בין בגדולים בין בשאר כל המטלטלין הנקחים ונמכרים וכן כל בהמות בין בבהמה דקה בין בבהמה גסה כדגר' [קידושין כ"ה ע"ב] בהמה גסה נקנית במסירה והדקה בהגבהה דר"מ ור"א וחכ"א בהמה גסה נקנית במשיכה [שם כ"ו ע"א]. נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף בשטר ובחזקה ושאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה. ולענין עבדים גרסינן [שם כ"ב ע"ב] אמר שמואל עבד כנעני נקנה במשיכה.
ועקר המשיכה כשאדם מושך את החפץ ממקום למקום אתה מוצא בו שלשה דרכים. הדרך הא' כגון עבדים ושפחות שהן גדולים אם תקפן בידו והביאן אצלו ועקרן ממקומן ה"ז קנאן אבל אם לא תקפן ממש אלא שקראן והן באו מאליהם דבקריאה בעלמא כיון שהם גדולים ויש בהן דעת ולא אזלי אלא אדעתא דנפשיהו אותה משיכה אינה כלום ולא קנאן כדג' [קידושין כ"ב ע"ב] אמר שמואל ע"כ נקנה במשיכה כיצד תקפו והביאו אצלו קנאו קראו ובא אצלו לא קנאו. הדרך הב' לענין הבהמות או עבדים ושפחות שהם קטנים אם עקר אותם וזזו ממקומם בין שיהא דרך הכשה במקל בין שיהא בקריאה לבדה ועקרה מן המקום יד ורגל בלבד כיון שאין בהם דעת ואין זזין ממקומן אדעתא דנפשייהו אלא על דעת הקורא אותן ה"ז קנה כדג' [שם] כיצד במשיכה קורא לה והיא באה או שהכישה במקל ורצתה לפניו כיון שעקרה יד ורגל קנאה ר' אחי ואמרי לה ר' אחא אומר עד שתהלך מלא קומתה והלכתא כת"ק דיחיד ורבים הלכה כרבים.
ולעולם משיכת בהמה בין שימשוך אותה דרך מסירה שיקח את המוסירה בידו וימשוך, או שהלכה מחמת קריאתו או שיכיש אותה מאחריה והלכה, או שיהא רכוב עליה וינהיג אותה ברגליו באלו קורא משיכה, בין שיעשה את כל אלה בחמור בין שיעשה אותם בגמל, ואפילו ששינה אותם ממנהגם שהחמור בהנהגה הוא לעולם והגמל במשיכה, ואפילו שהנהיג בגמל ומשך בחמור ה"ז קנה דאין אנו צריכים שלא ישנה ממנהג הולכת הבהמה אלא לענין מציאה בלבד כדגר' [ב"מ ח' ע"ב] שנים שהיו מושכים בגמל ומנהיגין בחמור או שהי' א' מושך וא' מנהיג במדה הזאת קנה ר' יהודה אומר לעולם לא קנה עד שתהא משיכה בגמל והנהגה בחמור כל זה לא אמרו אלא במציאה שהיא הפקר דהתם הוא דבעינן שלא ישנה ממנהג הנהגת הבהמות. אבל לענין מקח וממכר לא בעינן עד שיקח כדרך הנהגתן (אבל) [אלא] בכל פנים שירצה לקנות קנה. אבל אם התנה בשעת הקני' לא תקנה אלא בדרך הנהגתן דהתם הוא דבעינן שלא ישנה מדרך הנהגתן כדגר' [שם ט' ע"א] רא"א רכוב בשדה קנה מנהיג בעיר קנה ואמרינן הב"ע במנהיג ברגליו. רכוב בעיר מ"ט לא קנה אמר (רב אשי) [רב כהנא] לפי שאין דרכן של בנ"א לרכוב בעיר. א"ל רב אשי לרב כהנא אלא מעתה הגביה ארנקי בשבת ה"נ דל"ק אלא מאי דעבד עבד וקני ה"נ מאי דעבד עבד וקני אמרי הב"ע במקח וממכר א"ל קני כדרך שבנ"א קונים דאי אדם חשוב הוא לא קני ואי אינש זילא הוא קני. ואי אשה חשובה היא קניא ואי רשות הרבים הוא קני דכל אלו הכי הוא דרכן לרכוב. והיכא דמכר לו עדר לחבירו כיון שמסר לו משכוכית קנה אותה שהולכת בראש העדר כיון שאם תלך היא ילכו כלן ואם תעמוד היא יעמדו כלן הרי היא כאלו משך את כלן וקנה כדג' [ב"ק נ"ב ע"א] אר"ל משום ר' ינאי המוכר עדר לחבירו כיון שמסר לו משכוכית קנה במאי אי במסירה לקני במסירה אי במשיכה לקני במשיכה לעולם במשיכה וצריך למימר ליה משוך וקני וכיון שמסר לו משכוכית ל"צ למימר ליה לך משוך וקני. הדרך הג' המוכר ספינה לחברו או הדומה לזו שהוא כבד עד מאד כגון עצים גדולים או אבנים גדולות אין אנו דנים בו כדרך שאנו דנים בבהמה שפסקינן כיון שעקרה יד ורגל קנאה אע"פ שלא הזיז אותה כלה ממקומה. ולעולם בעינן שיעביר אותה ממקום שהיא למקום אחר דאתמר [ב"ב ע"ה ע"ב] ספינה רב אמר כיון שמשך בה כל שהוא קנה ושמואל אמר ל"ק עד שימשך את כלה נימא רו"ש בפלוגתא דת"ק ור"א קמפלגי דתניא כיצד במשיכה וכו' כיון שעקרה יד ורגל קנאה ר' אחא אמר עד שתהלך מלא קומתה נימא רב דאמר כת"ק ושמואל דאמר כר"א. אמר לך רב אנא דאמרי אפילו לר"א עד כאן לא קאמר ר"א התם אלא בבע"ח דאע"ג דעקרה יד ורגל אכתי בדוכתיה קיימא אבל ספינה כיון דניידא פורתא ניידא כלה ושמואל אמר אנא דאמרי אפילו לת"ק ע"כ לא קאמר ת"ק אלא בבע"ח כיון דעקר יד ורגל אידך למעקר קיימא אבל ספינה אי משך כלה אין ואי לא לא והלכה כת"ק בבעלי חיים והלכה כשמואל בספינה.
והיכא שמשך את הבהמה שיקנה את הבהמה ויקנה כלים שעליה (כמו) [כגון] שא"ל קנה את הבהמה וקנה כלים שעליה והוא לא נגע בכלים כלום ולא עשה בה שום דבר אלא שמשך את הבהמה לבדה או שהיא עומדת ה"ז לא קנה את הכלים שעליה אלא עד שימשוך את הכלים שעליה, אא"כ היתה כפותה ומשכה. וכ"ש היכא שא"ל קנה את הכלים שעל הבהמה לבדם ולא תקנה את הבהמה ולא נגע בכלים דודאי לא קנה את הכלים שעליה כדג' [ב"מ ט' ע"ב] בעי ר' אלעזר האומר לחברו משוך בהמה זו לקנות כלים שעליה מהו ומקשינן לקנות הא לא א"ל קני אלא משוך בהמה זו וקנה כלים שעליה מהו מי אמרינן כיון דא"ל משוך אע"ג דלא מקני ליה בהמה מהני לי' משיכה דבהמה מיהת לאקנויי כלים או דלמא כיון דבהמה לא מקני לי' כלים נמי לא קני אמר רבא ואע"ג דא"ל קני בהמה וקני כלים [מי] (מ)קני להו לכלים במשיכה דבהמה והא חצר מהלכת היא וחצר מהלכת לא קני וכ"ת כשעמדה והא אמר רבא כל שאלו מהלך לא קני עומד ויושב לא קני והלכתא בכפותה. מ"מ אתחזו מהכא דהיכא דאמר לקנות לא קני עד שיאמר וקני מה שעליה. אבל היכא שיש לו ללוקח כלי מונח ע"ג בהמה ובא המוכר והניח חפץ באותו כלי אעפ"י שהבהמה חצר מהלכת היא תחת אותו חפץ כיון שהכלי המונח ע"ג בהמה הוא קנוי ללוקח אותו חפץ כדגר' [שם] אלא מעתה היתה מהלכת ברה"ר וזרק לה גטה לתוך קלתה ה"נ דל"ה גט א"ל התם קלתה מינח ניחא ואיהי היא דקא ממטיא לה. וכמו כן אתה מוצא בספינה ההולכת על פני המים כדג' [שם] אמרי ליה ר"פ ור"ה בדר"י לרבא אלא מעתה הי' מהלך בספינה וקפצו דגים ונפלו לתוך הספינה ה"נ לא קני אמר להו התם ספינה מינח ניחא ומיא הוא דקא ממטו לה. והיכא שאדם לוקח חפץ מחברו והוא דבר שהוא נמדד או שלוקח ממנו חפץ שהוא דרכו לישקל או חפץ שהוא במנין ומשך אותו ולא מדד ולא שקל ולא חשב ה"ז קנאה אלא שאם מצא בו יותר ממה שמכר לו ה"ז יחזיר לו וכן אם פיחת לו יחשבנו בו כדגר' [ב"ב פ"ד ע"ב] המוכר פירות לחבירו משך ולא מדד קנה מדד ולא משך לא קנה. ולעולם היכא שמשך בלא נתינת מעות הרי אותן מעות עליו כאלו הן הלואה כדגר' [ב"מ מ"ד ע"א] משך ממנו פירות ולא נתן לו מעות אין יכול לחזור בו.
<h2>דף עו.</h2>
וענין המסירה כך הוא, לעולם אינו קונה במסירה אא"כ פי' לו המוכר ללוקח קנה ואפי' במסירה או שאמר לו בלשון שדומה ממנו שרוצה בהקנאתו אליו ואפי' במסירה שהיא פחותה מכלן. והיכא שפיר' לו הכי אפילו ברה"ר קנה וכ"ש בסימטא וכ"ש אם הוסיף הלוקח בחזוק הקני' ומשך או הגביה דגר' [ב"ב ע"ו ע"א] ספינה נקנית במסירה דברי רבי וחכ"א ל"ק עד שימשכנה או עד שישכור את מקומה. ואביי ורבא דאמרי תרוייהו מסירה קונה ברה"ר ובחצר שאינה של שניהם. משיכה קונה בסימטא ובחצר שהיא של שניהם ואמרינן נימא אביי ורבא דאמור כר' ומתרץ רב אשי ואמר אי דא"ל לך חזק וקנה אפילו רבנן מודו לר' דמסירה קונה ברה"ר לפי שיש בלשון הזה לך חזק וקני אפילו לשון מסירה וכיון שהמוכר רוצה בכך אפילו ברה"ר נמי קנה וכ"ש במשיכה ונמצא אביי ורבא לדברי הכל במסירה קונה ברה"ר אלא הכא במאי עסקינן דא"ל לך משוך וקני דרבנן סברי קפידא הוא מן הלוקח ולא קנה עד שימשוך ור' סבר מראה מקום הוא לו ואמרינן במאי אוקימתא להאי ברייתא ברה"ר אי הכי מאי עד שימשוך משיכה בר"ה מי קניא ומתרץ מאי עד שימשכנה דקתני עד שימשכנה מרה"ר לסימטא ולעולם כולי עלמא מודו דהיכא דאמר המוכר בלשון לך חזק וקני שהוא לשון מסירה נקנה במסירה כדגר' [ב"מ ח' ע"ב] אמר ר' אמר רב הונא אמר רמי בר אבא אמר רב מסירה מחבירו קנה, במציאה ובנכסי הגר ל"ק מ"ט אמר רבא בר אידי אסבר לי מאי לשון מסירה כאדם המוסר דבר מחברו לחברו קנה דהא קא מסר ליה חבריה במציאה ובנכסי הגר מאן מסר ליה דלקני. ועכשיו ראוי שיתברר אלו שלשה שערים שפירשנו מסירה ומשיכה והגבהה כיון שהלוקח והמוכר קבלו על עצמם המקח ואין ביניהם דבר ונשלמה הסחורה וסילק עצמו המוכר ובא הלוקח ומשך או הגביה ה"ז קנה הלוקח אע"פ שלא אמר לו המוכר לך משוך וקני ולך והגבה וקני אבל לענין המסירה אם לא עשה שם המוכר אלא מסירה בלבד ולא פירש ללוקח בפי' לך חזק וקני ל"ק לפי שהיא פחותה מכלן.
<h2>דף פד:</h2>
ועקר המשיכה כשאדם מושך את החפץ ממקום למקום אתה מוצא בו שלשה דרכים. הדרך הא' כגון עבדים ושפחות שהן גדולים אם תקפן בידו והביאן אצלו ועקרן ממקומן ה"ז קנאן אבל אם לא תקפן ממש אלא שקראן והן באו מאליהם דבקריאה בעלמא כיון שהם גדולים ויש בהן דעת ולא אזלי אלא אדעתא דנפשיהו אותה משיכה אינה כלום ולא קנאן כדג' [קידושין כ"ב ע"ב] אמר שמואל ע"כ נקנה במשיכה כיצד תקפו והביאו אצלו קנאו קראו ובא אצלו לא קנאו. הדרך הב' לענין הבהמות או עבדים ושפחות שהם קטנים אם עקר אותם וזזו ממקומם בין שיהא דרך הכשה במקל בין שיהא בקריאה לבדה ועקרה מן המקום יד ורגל בלבד כיון שאין בהם דעת ואין זזין ממקומן אדעתא דנפשייהו אלא על דעת הקורא אותן ה"ז קנה כדג' [שם] כיצד במשיכה קורא לה והיא באה או שהכישה במקל ורצתה לפניו כיון שעקרה יד ורגל קנאה ר' אחי ואמרי לה ר' אחא אומר עד שתהלך מלא קומתה והלכתא כת"ק דיחיד ורבים הלכה כרבים.
ולעולם משיכת בהמה בין שימשוך אותה דרך מסירה שיקח את המוסירה בידו וימשוך, או שהלכה מחמת קריאתו או שיכיש אותה מאחריה והלכה, או שיהא רכוב עליה וינהיג אותה ברגליו באלו קורא משיכה, בין שיעשה את כל אלה בחמור בין שיעשה אותם בגמל, ואפילו ששינה אותם ממנהגם שהחמור בהנהגה הוא לעולם והגמל במשיכה, ואפילו שהנהיג בגמל ומשך בחמור ה"ז קנה דאין אנו צריכים שלא ישנה ממנהג הולכת הבהמה אלא לענין מציאה בלבד כדגר' [ב"מ ח' ע"ב] שנים שהיו מושכים בגמל ומנהיגין בחמור או שהי' א' מושך וא' מנהיג במדה הזאת קנה ר' יהודה אומר לעולם לא קנה עד שתהא משיכה בגמל והנהגה בחמור כל זה לא אמרו אלא במציאה שהיא הפקר דהתם הוא דבעינן שלא ישנה ממנהג הנהגת הבהמות. אבל לענין מקח וממכר לא בעינן עד שיקח כדרך הנהגתן (אבל) [אלא] בכל פנים שירצה לקנות קנה. אבל אם התנה בשעת הקני' לא תקנה אלא בדרך הנהגתן דהתם הוא דבעינן שלא ישנה מדרך הנהגתן כדגר' [שם ט' ע"א] רא"א רכוב בשדה קנה מנהיג בעיר קנה ואמרינן הב"ע במנהיג ברגליו. רכוב בעיר מ"ט לא קנה אמר (רב אשי) [רב כהנא] לפי שאין דרכן של בנ"א לרכוב בעיר. א"ל רב אשי לרב כהנא אלא מעתה הגביה ארנקי בשבת ה"נ דל"ק אלא מאי דעבד עבד וקני ה"נ מאי דעבד עבד וקני אמרי הב"ע במקח וממכר א"ל קני כדרך שבנ"א קונים דאי אדם חשוב הוא לא קני ואי אינש זילא הוא קני. ואי אשה חשובה היא קניא ואי רשות הרבים הוא קני דכל אלו הכי הוא דרכן לרכוב. והיכא דמכר לו עדר לחבירו כיון שמסר לו משכוכית קנה אותה שהולכת בראש העדר כיון שאם תלך היא ילכו כלן ואם תעמוד היא יעמדו כלן הרי היא כאלו משך את כלן וקנה כדג' [ב"ק נ"ב ע"א] אר"ל משום ר' ינאי המוכר עדר לחבירו כיון שמסר לו משכוכית קנה במאי אי במסירה לקני במסירה אי במשיכה לקני במשיכה לעולם במשיכה וצריך למימר ליה משוך וקני וכיון שמסר לו משכוכית ל"צ למימר ליה לך משוך וקני. הדרך הג' המוכר ספינה לחברו או הדומה לזו שהוא כבד עד מאד כגון עצים גדולים או אבנים גדולות אין אנו דנים בו כדרך שאנו דנים בבהמה שפסקינן כיון שעקרה יד ורגל קנאה אע"פ שלא הזיז אותה כלה ממקומה. ולעולם בעינן שיעביר אותה ממקום שהיא למקום אחר דאתמר [ב"ב ע"ה ע"ב] ספינה רב אמר כיון שמשך בה כל שהוא קנה ושמואל אמר ל"ק עד שימשך את כלה נימא רו"ש בפלוגתא דת"ק ור"א קמפלגי דתניא כיצד במשיכה וכו' כיון שעקרה יד ורגל קנאה ר' אחא אמר עד שתהלך מלא קומתה נימא רב דאמר כת"ק ושמואל דאמר כר"א. אמר לך רב אנא דאמרי אפילו לר"א עד כאן לא קאמר ר"א התם אלא בבע"ח דאע"ג דעקרה יד ורגל אכתי בדוכתיה קיימא אבל ספינה כיון דניידא פורתא ניידא כלה ושמואל אמר אנא דאמרי אפילו לת"ק ע"כ לא קאמר ת"ק אלא בבע"ח כיון דעקר יד ורגל אידך למעקר קיימא אבל ספינה אי משך כלה אין ואי לא לא והלכה כת"ק בבעלי חיים והלכה כשמואל בספינה.
והיכא שמשך את הבהמה שיקנה את הבהמה ויקנה כלים שעליה (כמו) [כגון] שא"ל קנה את הבהמה וקנה כלים שעליה והוא לא נגע בכלים כלום ולא עשה בה שום דבר אלא שמשך את הבהמה לבדה או שהיא עומדת ה"ז לא קנה את הכלים שעליה אלא עד שימשוך את הכלים שעליה, אא"כ היתה כפותה ומשכה. וכ"ש היכא שא"ל קנה את הכלים שעל הבהמה לבדם ולא תקנה את הבהמה ולא נגע בכלים דודאי לא קנה את הכלים שעליה כדג' [ב"מ ט' ע"ב] בעי ר' אלעזר האומר לחברו משוך בהמה זו לקנות כלים שעליה מהו ומקשינן לקנות הא לא א"ל קני אלא משוך בהמה זו וקנה כלים שעליה מהו מי אמרינן כיון דא"ל משוך אע"ג דלא מקני ליה בהמה מהני לי' משיכה דבהמה מיהת לאקנויי כלים או דלמא כיון דבהמה לא מקני לי' כלים נמי לא קני אמר רבא ואע"ג דא"ל קני בהמה וקני כלים [מי] (מ)קני להו לכלים במשיכה דבהמה והא חצר מהלכת היא וחצר מהלכת לא קני וכ"ת כשעמדה והא אמר רבא כל שאלו מהלך לא קני עומד ויושב לא קני והלכתא בכפותה. מ"מ אתחזו מהכא דהיכא דאמר לקנות לא קני עד שיאמר וקני מה שעליה. אבל היכא שיש לו ללוקח כלי מונח ע"ג בהמה ובא המוכר והניח חפץ באותו כלי אעפ"י שהבהמה חצר מהלכת היא תחת אותו חפץ כיון שהכלי המונח ע"ג בהמה הוא קנוי ללוקח אותו חפץ כדגר' [שם] אלא מעתה היתה מהלכת ברה"ר וזרק לה גטה לתוך קלתה ה"נ דל"ה גט א"ל התם קלתה מינח ניחא ואיהי היא דקא ממטיא לה. וכמו כן אתה מוצא בספינה ההולכת על פני המים כדג' [שם] אמרי ליה ר"פ ור"ה בדר"י לרבא אלא מעתה הי' מהלך בספינה וקפצו דגים ונפלו לתוך הספינה ה"נ לא קני אמר להו התם ספינה מינח ניחא ומיא הוא דקא ממטו לה. והיכא שאדם לוקח חפץ מחברו והוא דבר שהוא נמדד או שלוקח ממנו חפץ שהוא דרכו לישקל או חפץ שהוא במנין ומשך אותו ולא מדד ולא שקל ולא חשב ה"ז קנאה אלא שאם מצא בו יותר ממה שמכר לו ה"ז יחזיר לו וכן אם פיחת לו יחשבנו בו כדגר' [ב"ב פ"ד ע"ב] המוכר פירות לחבירו משך ולא מדד קנה מדד ולא משך לא קנה. ולעולם היכא שמשך בלא נתינת מעות הרי אותן מעות עליו כאלו הן הלואה כדגר' [ב"מ מ"ד ע"א] משך ממנו פירות ולא נתן לו מעות אין יכול לחזור בו.
<h2>דף פו.</h2>
והגבהה בכל דבר היא קונה ובכל מקום [כ]דבעינן לפרשם (מאי) [לקמן] אבל המשיכה אדם קונה בה בלבד שיהו בה שני דרכים. הדרך הא' אותו חפץ שהוא מושך אינו דבר הקל שיוכל אדם להגביהו בידיו לפי שהוא כבד התם הוא דקניא משיכה ואין צריך להגביה אבל אם הוא הקל שיכול להגביהו מע"ג קרקע לא קנה אלא בהגבהה כדגר' [ב"ב פ"ו ע"א] בסורא מתנו משמיה דרב חסדא בפומבדיתא מתנו משמיה דרב כהנא ואמרי לה משמיה דרבה לא שנו אלא דברים שאין דרכן להגביה אבל דברים שדרכן להגביה בהגבהה אין במשיכה לא ומקשינן מהא דתניא המוכר פירות לחבירו משך ולא מדד קנה והא פירות דבני הגבהה נינהו והא מקנו במשיכה ותרצינן הכא בשליפי רברבי עסקינן דלא מצי מגבה להו. ומהכא אתחזי לן דלפי שאינו יכול להגביהו מקנו במשיכה הא אילו היה יכול להגביהו לא מקנו אלא (להגבהה) [בהגבהה]. אבל כל שהוא בעלי חיים משיכתן זו היא הגבהתן שלהן ונקנין במשיכה כדגר' [שם ע"ב] א"ל רבינא לרבא ת"ש בהמה גסה נקנית במסירה והדקה בהגבהה ואסקינן שאני בהמה דמסרבא ולעולם הלוקח בהמה א"צ להגביהה שמשיכתן זו היא הגבהתן ואם הגביהה כ"ש שקנה כדגר' [קידושין כ"ה ע"ב] דרש רב בהמה גסה ניקנית במסירה אשכחינהו שמואל לתלמידיה דרב אמר להו מאי אמר רב בבהמה גסה אמרי ליה ניקנית במשיכה והא אנן במסירה תנן ורב נמי במסירה דרש אמרי ליה הדר ביה ומ"ט הדר ביה משום דתניא וחכ"א זו וזו במשיכה רש"א זו"ז בהגבהה. ואין הלכה כר"ש ולעולם במשיכה סגי. ועוד דהא אמר עולא אר"א [ב"ק י"א ע"ב] בהמה גסה ניקנית במשיכה והא אנן במסירה תנן הוא דאמר כי האי תנא דתניא וחכ"א זו"ז במשיכה רש"א זו"ז בהגבהה והלכה כחכמים. והדרך [הב'] שאנו צריכים במשיכה שלא [י]היה החפץ ברשות הרבים והוא דרך שהרבים דשין יכולים למנוע על בני אדם אם עושים שם עסק שיפסיק עליהם הלוכן שאם משך באותו מקום לא קנה הלוקח במשיכתו. אבל משיכה קונה בסימטא והוא מקום שיוצא מרשה"ר שהסוחרים מטילין שם פרקמטיות שלהם ואין הרבים יכולים למנוע מהם התם הוא דקניא משיכה. וכן נמי במקום שהוא של שניהם משיכה קונה בו. אבל הגבהה קונה בכל מקום כדגר' [ב"ב פ"ד ע"ב] אביי ורבא דאמרי תרווייהו מסירה קונה ברה"ר ובחצר שאינו של שניהם משיכה קונה בסימטא ובחצר שהיא של שניהם הגבהה קונה בכל מקום. ואם תקשי ותאמר אנו כבר פרשנו שהמשיכה יש בה חזוק יותר מן המסירה והיאך אנו רואין הכא דאביי ורבא דאמרי תרווייהו מסירה קונה ברה"ר שהיא יותר קלה והמשיכה שהיא יותר חמורה אמרינן שאינה קונה ברה"ר הרי אנו מפרשים באיזה ענין היא המסירה שקונה ברה"ר. והרבה מן החכמים אמרו מהכא אנו יכולים לראות דכיון שהמשיכה דאינו קונה ברה"ר וכ"ש דאינו קונה ברשות מוכר אלא כל שהוא יכול להגביהה שיגביה אותו ברשות מוכר ויקנה באותה הגבהה או בהוצאת החפץ ברה"ר והיכא נמי דאינו יכול להגביהה כמו בעלי חיים משיכתו במקום הגבהה קיימא כדגר' [שם פ"ו ע"א] ברשות מוכר ל"ק לוקח עד שיגביהנה או עד שיוציאנה מרשותו ופי' רב נחמן בר יצחק לצדדין קתני מידי דבר הגבהה בהגבהה מידי דבר משיכה במשיכה. וכבר הזכרנו שמשיכת בע"ח עומדת היא במקום הגבהה בשאר החפצים והיא המשיכה שקונה ברשות מוכר כגון שמשך בבעלי חיים מאחר שבמקום הגבהה היא עומדת. והיכא נמי שקונה עופות מחברו כגון פירות שובך אין צריך שיגביה אותן בידיו כשאר הגבהות בעלמא אלא כיון שמוריד אותן מן הקן והפריח אותן באותה הפרחה בלבד קנה אותן כדגר' [חולין קמ"א ע"ב] בר סימון אקני ליה פירות שובכו לרב יהודה אתא לקמיה דשמואל א"ל זיל טרוף אקיניהו וליתגבינהו וקניני'.
